| |


בס"ד, יום שישי ל' בתשרי תשע"ח  20.10.2017
דף הבית מידע למשפחת הנפטר  דינים ומנהגים  הנצחה וזיכרון  בתי עלמין  אודות חברה קדישא ת"א - יפו 
קצת היסטוריה...
אודות חברה קדישא ת"א - יפו
קמחא דפסחא
מועד לכל חי - ביטאון הח"ק
ישובים שבתחום טיפול חברה קדישא
חברי הנהלה ובעלי תפקידים
שירותי החברה קדישא
מוקדי שירות
פניות ציבור
מכרזים
בית העלמין הדרום (חולון - בת ים)
בית העלמין טרומפלדור
בית העלמין העתיק ביפו
בית העלמין ירקון
בית העלמין נחלת יצחק
בית העלמין קרית שאול
חיפוש נפטרים
מועדי הלוויות
יושבים שבעה - ניחום אבלים
נפטרים שמועד אזכרתם חל היום
אישים
עולמות שחרבו - קהילות בשואה
גדולי ישראל
חללי צה"ל והמחתרות
נפגעי פעולות איבה
תפילות (לפי עדות)
תפילות בבית העלמין לפי שם הנפטר
תהילים ומשניות לפי שם הנפטר
הלכות ומנהגי אבלות
חישוב תאריכי אבלות
שאלות ותשובות (שאל את הרב)
מוקדי שירות
הליך סידור הלוויה והקבורה
רכישת מקומות
יצירת מודעת אבל / אזכרה
הקמת מצבה
פסוקים למצבה
סוגי קבורה
אינדקס נותני שירות
תפילות בבית העלמין לפי שם הנפטר
תפילות (לפי עדות)
תהילים ומשניות לפי שם הנפטר
הלכות ומנהגי אבלות
מפטירה להלוויה
השבעה ובית האבל
הלכות אבלים
שנת האבל וימי זכרון
שאלות ותשובות (שאל את הרב)
חישוב תאריכי אבלות
דף הבית > דינים ומנהגים > הלכות ומנהגי אבלות > מפטירה להלוויה > קריעה
קריעה

המשפחה והחברים הקרובים מתכנסים בחלק הפנימי של בית הלוויות, בסמוך ל'במה' ממנה יינתנו ההספדים. על-פי מסורת ישראל, הכוהנים שבין המלווים אינם נוהגים לעמוד תחת קורת גג אחת עם המת, אלא אם כן הנפטר הוא קרובם מדרגה ראשונה. לפיכך, בדרך-כלל מוקצה להם סככה נפרדת המשקיפה על האולם המרכזי. בחלק מן המקומות, ישנו חדר התייחדות פרטי בו תוכלו לשהות מספר רגעים ולהיפרד מן המת. אם תרצו להיות לבדכם, תוכלו לבקש מאנשי החברה קדישא לעזוב את החדר. גילוי פניו של הנפטר נעשה בדרך כלל רק בפני אחד מבני המשפחה אשר מתבקש לזהות את המת ולוודא כי מביאים לקבורה את האדם הנכון. עם זאת, אם תעמדו על כך, יכבדו ברוב המקומות את בקשתכם.

לפני תחילת ההספדים, יתבקשו בני המשפחה הקרובים של הנפטר (הורים, בעל/אשה, בנים ובנות, אחים ואחיות) לגשת למקום בו ניצבת מיטת המת, בזה אחר זה, לביצוע טקס הקריעה. בחלק מן העדות לא מתבצעת הקריעה בבית הלוויות, אלא כבר עם הפטירה (תימנים) או רק לאחר הקבורה (מעט מעדות המזרח). הקריעה מותנה, כמובן, בהסכמתכם, וניתן לדלג על שלב זה אם הוא גורם לכם התנגדות וחוסר נוחות, בתיאום עם החברה קדישא. כדאי לדעת כי טקס הקריעה עשוי להיות קשה במיוחד לאבלים, משום שהקריעה נעשית בדרך-כלל אל מול מיטתו של הנפטר.

טקס הקריעה הוא מנהג מסורתי על-פיו קורעים האבלים קרע בבגדם, כסמל לקרע או לחלל שנוצר בנפשם עקב רגשות הכאב על פטירת הקרוב. מקור המנהג במקרא, בקריעה שקורע יעקב אבינו בבגדיו בהתאבלו על בנו יוסף, אותו חשב למת (בראשית ל"ז 34). בתקופת התלמוד נהגו אבלים לקרוע קריעה בבגדם בעצמם, ברגע שראו או שמעו את דבר הפטירה. היום נוהגות מרבית העדות לבצע את הקריעה בבית הלוויות. את הקרע מבצע בדרך-כלל אחד מחברי החברה קדישא (במידת האפשר, גבר עבור גברים ואישה עבור נשים), אם כי אפשר שיעשה זאת אחד הקרובים או הידידים. הקרע נעשה בבגד העליון (חולצה) מעל החזה. באבלות על הורים נעשה הקרע בצד השמאלי (מקום הלב), ובאבלות על שאר הקרובים - בצד הימני. הקרע צריך להיות משמעותי, כשמונה סנטימטרים וחצי (טפח = 3.5 אינצ'ים), והוא נעשה בסכין ולא במספריים. בדרך-כלל יקרע איש החברה קדישא רק את תחילת הקרע, והאבל יגדילו על-ידי משיכת דש הבגד הקרוע מלמעלה למטה. האבל עומד על רגליו (במידת האפשר) בזמן הקריעה, ולאחריה מברך את הברכה המצדיקה את הדין - על הטוב ועל הרע שבו:
"בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, דַּיַּן הָאֱמֶת".

אם הפטירה אירעה בחג, והשבעה נדחתה לאחרי החג, יש נוהגים לדחות גם את הקריעה לזמן תחילת השבעה. ויש הנוהגים לקרוע על פטירת אב או אם אפילו בחול המועד, ויש שנהגו לקרוע גם על שאר קרובים בחול המועד.

נוהגים כי החולצה הקרועה לא מוחלפת ונשארת על גוף האבלים במשך כל ימי השבעה. אם הקרע גדול מדי, ניתן להקטינו בסיכת בטחון, אולם אין לתופרו אלא לאחר שבעת ימי האבלות, ועליו להיראות לעין כסמל על האבלות. בתום האבל, יש הנוהגים לתפור את החולצה הקרועה ולהחזירה לשימוש (באבלות על הורים, לא נהוג לתקן את הקרע) ויש הנוהגים להשליכה.